לפני כמה ימים הבת שלי הביאה סוג של קופת חיסכון שנתנו להם לעטר ולקשט בגן, קופסה מרובעת מקרטון עם חריץ במכסה.
כשראיתי את הקופסה ישר ידעתי שאני רוצה לשלב אותה במשחק לתרגול מוטוריקה עדינה עבור השובבי שלי (בן שנה וחצי).
חומרי הגלם:
קופת חיסכון (אפשר לעשות לבד, קופסת תמ"ל עם חריץ במכסה)
עיגולים בגדלים שונים מסול (או אסימונים מפלסטיק)
הנחתי את הקופסה ואת העיגולים מול ליאם, והדגמתי לו איך משחילים את הצורות פנימה.
קודם הוא פתח את המכסה כדי לראות לאן נעלמו העיגולים. משחק נהדר ללמד את הפעוט שדברים לא בהכרח נעלמים ברגע שלא רואים אותם יותר.
אח"כ הוא ניגש למלאכה. בהתחלה הוא רצה להכניס כמה במקביל, וזה לא הצליח לו כמובן. הוא התחיל לכעוס.
התחלתי להביא לו אחד אחד (כשאני מציינת את הצבע של כל עיגול שאני מביאה לו. וחוזרת על מספר העיגולים שהוא מחזיק ביד "אחד!").
עדיין זה לא הלך כל כך טוב. העיגולים הגדולים התקפלו ולא רצו להיכנס לתוך החריץ. שובבי התחיל להתעצבן.
בשלב זה חשבתי שאולי התרגיל הזה מוקדם לו מדי, ועדיף לחזור אליו בעוד כחודש. אבל אז החלטתי להוציא את העיגולים הגדולים מהמשוואה, והשארתי רק את הקטנים. התחלתי להביא לו אותם אחד אחד, ואחרי כמה ניסיונות הוא הצליח להשחיל אותם!
ההצלחה אחרי הכישלון הלהיבה אותו במיוחד, אחרי כל עיגול שהושחל לתוך החריץ הוא חייך חיוך רחב במיוחד, הוא היה ממש מאושר. ואני שמחתי שלא וויתרתי מהר מדי.
התרגול הזה עזר לו (ולי) להבין שבזכות קצת התמדה המשימה תצליח, בסופו של דבר.
כשראיתי את הקופסה ישר ידעתי שאני רוצה לשלב אותה במשחק לתרגול מוטוריקה עדינה עבור השובבי שלי (בן שנה וחצי).
חומרי הגלם:
קופת חיסכון (אפשר לעשות לבד, קופסת תמ"ל עם חריץ במכסה)
עיגולים בגדלים שונים מסול (או אסימונים מפלסטיק)
הנחתי את הקופסה ואת העיגולים מול ליאם, והדגמתי לו איך משחילים את הצורות פנימה.
קודם הוא פתח את המכסה כדי לראות לאן נעלמו העיגולים. משחק נהדר ללמד את הפעוט שדברים לא בהכרח נעלמים ברגע שלא רואים אותם יותר.
אח"כ הוא ניגש למלאכה. בהתחלה הוא רצה להכניס כמה במקביל, וזה לא הצליח לו כמובן. הוא התחיל לכעוס.
התחלתי להביא לו אחד אחד (כשאני מציינת את הצבע של כל עיגול שאני מביאה לו. וחוזרת על מספר העיגולים שהוא מחזיק ביד "אחד!").
עדיין זה לא הלך כל כך טוב. העיגולים הגדולים התקפלו ולא רצו להיכנס לתוך החריץ. שובבי התחיל להתעצבן.
בשלב זה חשבתי שאולי התרגיל הזה מוקדם לו מדי, ועדיף לחזור אליו בעוד כחודש. אבל אז החלטתי להוציא את העיגולים הגדולים מהמשוואה, והשארתי רק את הקטנים. התחלתי להביא לו אותם אחד אחד, ואחרי כמה ניסיונות הוא הצליח להשחיל אותם!
ההצלחה אחרי הכישלון הלהיבה אותו במיוחד, אחרי כל עיגול שהושחל לתוך החריץ הוא חייך חיוך רחב במיוחד, הוא היה ממש מאושר. ואני שמחתי שלא וויתרתי מהר מדי.
התרגול הזה עזר לו (ולי) להבין שבזכות קצת התמדה המשימה תצליח, בסופו של דבר.
הבהרה, ילדים עד גיל שנתיים מצריכים השגחה מלאה בעת המשחק.
ראיתם כבר את עמוד הפייסבוק שלי? מוזמנים לבקר ולבדוק את הטיפים היומיים שלא מופיעים בבלוג.
https://www.facebook.com/blogimaim 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח אם תשתפו מנסיונכן ותשאירו תגובה. כל התגובות מתקבלות בברכה.