כבר
הרבה זמן שאני מתכננת לכתוב רשומה על ייסורי מצפון שלעתים אמהות חוות בגלל
הבלוג שלי. ואז קיבלתי מכתב חשוב מאמא מקסימה שקוראת את הבלוג
שלי, ובאישורה החלטתי לפרסם את המכתב ואת התשובה המאוד ארוכה שלי אליה.
ועוד הערה חשובה, המטרה של הבלוג שלי הוא לתת השראה ורעיונות לאמהות אחרות.
יחד עם זאת בואו לא נשכח שלכל אמא קצב משלה, ואין דבר כזה אמא מושלמת.
והכי חשוב, כל מה שהילדים שלנו זקוקים לו הוא האהבה של ההורים. אל תשכחו
להגיד לילד "אני אוהבת אותך" בכל יום, ותחבקו אותם כמה שיותר. זה הסוד
להורות טובה, כל השאר זה רק בונוסים.
היי אמא עם מצלמה!
מה שלומך? מה אני אגיד לך? יש לי רגשות מעורבים אליך... אני אוהבת את מה שאת עושה ומעריצה אותך על הרעיונות, היצירתיות וגם הסבלנות שיש לך, וגם די שונאת (סליחה...) אותך על רגשות האשם שאת עושה לי בתור אמא לפעוטה בת שנה ו-9. כן, בערך כמו הבן הקטן שלך, המתוקי הזה. אני נכנסת מידי פעם לבלוג שלך, ומוקסמת מכל המשחקים וחושבת כמה כיף לילדים שלך... חיפשתי בבלוג קצת עליך ולא מצאתי שום דבר, ומעניין אותי לשמוע על השיטה שאת עובדת לפיה, אם יש לך איזשהי הכשרה בנושא או בכלל, האם הילדים איתך בבית כל היום או שהולכים למסגרות בבוקר (אם כן, איך את לא משתגעת...) מאוד מסקרן אותי לשמוע... אם בא לך לספר כמובן. (: אני רואה מה שהבן שלך עושה ומין הסתם משווה בינו לבין הבת שלי והוא יודע המון המון דברים ביחס אליה ופה נכנסים לי רגשות האשם... שאני כנראה לא משקיעה בה מספיק...(אין כ"כ כוח אחרי העבודה...) וגם לפעמים קשה לי מאוד איתה כי הסבלנות שלה נגמרת מאוד מהר למשחקים. אני רואה שאת מניחה לפני הבן שלך כל מיני פריטים והוא חוקר אותם, אז אם אני אעשה לה את זה היא גם תתחיל לחקור אבל זה יחזיק בדיוק חצי דקה ואז היא תשפוך הכל/ תעיף הכל מהשולחן ולא תרצה לגעת בזה יותר (וגם לא לאסוף). גם כשאני נותנת לה הנחיה של איך משחקים, היא תשחק ומהר מאוד תאבד את התעניינות. פעם אחת נתתי לה חרוזים גדולים שקניתי. במקור הם באים עם חוט להשחלה אבל היא מתקשה להשחיל אז הבאתי לה במקום (ההשראה ממך!! קרדיט) את המייבש בקבוקים העמדתי את המוטות של הבקבוקים והיא השחילה חצי שעה!!!!!!! עד היום אני לא מאמינה! זה הדבר שהחזיק אותה הכי הרבה מאז שהיא נולדה! הייתי בהלם! היום כשאני נותנת לה לשחק בזה שוב, היא משחילה מוט אחד, מוציאה את החרוזים ומעיפה את הכל (בכל הסלון מסתתרים להם חרוזים) בפעם אחרת הבאתי לה בקבוק ריק וקשים להשחלה (ראיתי אצלך את המשחק) זה החזיק 3-4 דקות. בקיצור הבנת את הפואנטה.... אשמח לשמוע את דעתך בעניין ואלי לקבל טיפים... תודה רבה, ממני, המעריצה...והנה התשובה שלי:
הי,
שמחתי
מאוד לקבל את המכתב שלך, הדברים שכתבת לי הם סוג של הרמה להנחתה עבורי,
כבר מזמן אני מתכננת לכתוב רשומה או סטטוס בפייסבוק לגבי הבלוג שלי ורגשות
האשם. את לא הראשונה שאומרת לי שאני עושה קצת ייסורי מצפון. ובואי נתחיל
בפרט הכי חשוב והכי מרכזי שמשנה את כל התמונה, אני אמא במשרה מלאה. מה
שאומר שאני לא עובדת כרגע (בארץ עבדתי במשרה מלאה, וליה הייתה בגן מגיל 10
חודשים עד גיל שנתיים וחצי, עד שהיגרנו לאוסטרליה). באוסטרליה בחרתי שלא
לחזור לעבודה בינתיים, ולהשקיע את כל זמני בילדים. החלטה שלא מתאימה לכולם,
והחלטה שקשה ליישם בישראל עם משכורת אחת ומעט מאוד הפעלות לילדים בגילאים
הקטנים. באוסטרליה המצב שונה לחלוטין, יש המון חוגים חינמיים, שעות סיפור
עם משחקים ויצירה בספריות (בחינם), קבוצות משחק ומה לא. מקובל שלא לעבוד פה
בשנתיים, שלוש הראשונות של הילדים, ולכן מגרשי המשחקים מלאים באמהות
אחרות. קל מאוד למצוא חברה, ומקום לבלות בו עם הילד. לרב מגרשי המשחקים
מגודרים, ככה שקל להשגיח על הילד בזמן שאת מפטפטת עם אמהות אחרות :) וזאת
התשובה לשאלתך איך אני לא משתגעת בבית עם הילדים :) לגבי הגנים, ליה הולכת
לגן שלושה ימים בשבוע, ויומיים בשבוע איתי בבית. ליאם לא הולך לגן בכלל,
ויתחיל יום או יומיים בשבוע מגיל שלוש. אני לא אומרת שאני לא משתגעת
לפעמים, ויש ימים יותר מאתגרים וימים יותר זורמים. לפעמים הילדים במצב רוח
טוב ולפעמים במצב רוח זוועתי. ולפעמים גם אני ככה, בסך הכל אני בן אדם, עם
מצבי רוח משתנים :) מה שעוזר לי לשמור על השפיות ועל הסדר זה הכנה מראש,
וזאת השיטה העיקרית בה אני עובדת. אני מכינה ערב קודם את ההפעלות שלנו
למחר. מוציאה את כל החומר החוצה שיהיה נגיש, ואנחנו עוברים מהפעלה להפעלה.
ככה היום עובר בקלות ובהנאה גדולה עבור כל הצדדים. אולי זה משהו שיכול
לעזור לך גם כן. אני יודעת מה זה לחזור הביתה מעבודה, וכל מה שבא לך זה
שיעזבו אותך בשקט. מצד שני, תמיד זימזם לי בראש המשפט "הילד זקוק לתשומת לב
הורית, לפחות שעתיים ביום". אז הייתי מקדישה את כל הזמן שהיה לי אחרי
שחזרתי מהעבודה לליה, משעה 5 עד שהיא הייתה הולכת לישון ב6:30 מתיישבת איתה
על השטיח בסלון, ומוציאה משחק אחר משחק אחר משחק. משחקים קנויים ברובם.
פאזלים, משחקי השחלה, משחק עם כדור וכו'. סגנון המשחק היה שונה ממה שאני
מיישמת כייום עם ליאם. אבל היינו מציירות, משחקות וקוראות ספרים כל ערב
(כמעט). וזה עד שנכנסתי להריון עם ליאם, והיו לי בחילות והקאות נוראיות
בארבעת החודשים הראשונים. אז פשוט שכבתי כל ערב על הספה והתאפקתי שלא
להקיא...
כיום
אני עובדת עם ליאם לפי כל מני גישות, האהובה עלי היא גישת מונטסורי. אבל
אני מאוד צמאה לידע, ולא מפסיקה לקרוא ולחקור. מקבלת המון השראה מספרים,
מבלוגריות אחרות ומאתרים לגידול ילדים, בעיקר כאלה המתמקדים ביצירתיות, אבל
לא רק. אין גישה אחת עיקרית שאני עובדת לפיה. אני מאמצת קצת מכל מקום,
ובוחרת את מה שמתאים לי ולילדים שלי.
לגבי
הסבלנות של הילדה שלך, סבלנות ויכולת לשבת על התחת (סליחה על הביטוי) זאת
תכונה נרכשת ונלמדת. ככה למדתי עם הבת שלי, וככה אני לומדת עם הבן שלי,
שמאתגר אותי כל יום עם הנושא הזה. הוא מאוד אוהב לזרוק דברים על הרצפה,
וכמעט כל משחק נגמר בזה שהוא מפזר, זורק או מפרק. אבל אני מבינה שזה חלק
מהעניין. זה מאוד מאפיין את גילם הצעיר וזה בסדר. מעבר לזה, גם אצלנו רב
המשחקים הם עניין של כמה דקות בלבד. וזה גם בסדר וזה מספיק. בגלל זה אני
מציעה את אותו המשחק כמה פעמים, פעם בשבוע או פעם בכמה שבועות. אלא שאני
מנסה לחדש בכל פעם עם פרט חדש קטן. זה עושה את כל ההבדל. לדוגמה, הילדה שלך
אהבה להשחיל חרוזים, תתני לה בפעם הבאה להשחיל גומיות לשיער על מייבש
בקבוקים, פעם אחרת תתני לה להדביק על זה פלסטלינה וכו'. היא שיחקה 3 דקות
עם בקבוק וקשים. הצלחה!!! זה הזמן שפעוטות משחקים בשלב הזה. אחרי שהיא
סיימה תציעי לה להשחיל פנימה כדורי צמר גפן. שימי את המשחק בצד אחרי שהיא
סיימה ותציעי לה אותו שוב אחרי שבוע או שבועיים. בגדול, שמתי לב שילדים
נהנים לשחק יותר עם צעצועים לא שגרתיים שהכנתי בעצמי, מאשר קנויים.
ומבחינתי אפילו משחק של כמה דקות נחשבים למשחק איכותי, כי כמה דקות זה נהדר
לתרגול מוטוריקה עדינה ולימוד תחושה/חוויה חדשה :) מבטיחה! נראה שהבת שלך
ילדה סקרנית, והיא פשוט מחפשת גירויים חדשים ולא שגרתיים. עוד פתרון שעובד
רב הזמן, הילדה לא מעוניינת לשחק? תתחילי לשחק לבד, אפילו במשך כמה דקות.
ברב המקרים הילד יצטרף מסקרנות ומרצון לעשות "כמו אמא". העיקר זה לא
להתעצבן ולזרום עם הילד. לא מעוניין ? לא נורא. ננסה שוב בעוד חודש. בגדול
ההצלחה הגדולה באה עם חזרה. את רב הדברים שהילד שלי עושה הוא הצליח לעשות
אחרי שחזרנו על זה כמה פעמים ברצף (יום אחרי יום, או שבוע אחר שבוע).
תנסי
לשבת עם הבת שלך ליד שולחן קטן, שולחן סלון או שולחן אוכל. היא יכולה לשבת
בכיסא האוכל. העיקר שתשב על הטוסיק, ותתחילי להציע לה משחקים. דף צביעה עם
טושים (היא תשאיר כמה קשקושים וזה מספיק), תתני לה להשחיל פקקים של
בקבוקים במגש לקוביות קרח וכו'. היא תקדיש לכל משימה דקה עד 5 דקות. אבל
תעשה כמה משימות זו אחרי זו. וככה תרגישי שהשקעת, ושהיא התאמנה על סבלנות,
מוטוריקה עדינה, מיון וכו'. את יכולה לתת לה את המשחקים האלה בזמן שאת עושה
לה ארוחת ערב והיא לידך במטבח.
אולי
תוכלי להכין מראש את ההפעלות לשבוע. תכיני לך ארגז או קופסה גדולה, ושימי
בפנים כל מה שתרצי להספיק איתה השבוע. הכל יהיה נגיש וזמין, פשוט להוציא
ולהגיש לילדה.
מה את אומרת?
ממש סליחה על המכתב הסופר ארוך. רציתי לענות לך על כל הנקודות כמה שיותר בפירוט. במידה ולא עניתי על משהו, אשמח אם תכתבי לי שוב :)
ולגבי
מקצועי, יש לי תואר ראשון בתקשורת יצירה ובקורת. ועבדתי בארץ במשרד פרסום
כתקציבאית פרסום. אני בן אדם קריאטיבי בנשמה, וגישות שונות לחינוך התחילו
לרתק אותי ברגע שהפכתי לאמא.
ושוב תודה רבה על מכתבך. הוא חשוב לי מאוד!
בברכה,
אמא עם המצלמה
וכמו שאת רשמת יא מהממת אחת, אז גם עבורי
השבמחקאת הדברים שכתבת לנו הם סוג של הרמה להנחתה עבורי.
רגשות האשם חזקות מאתנו לפעמים, ממש דבר שתקוע בנו
כנראה מבחינה ביולוגית, אני מודה לך על זה שאת נותנת לזה מקום
ולא מסתירה כמו הרוב, זה חשוב היום יותר מתמיד.