כולנו יודעים שמומלץ לקרוא לילדים בכל יום, וכולם יודעים שצריך לקרוא בצורה דרמטית, בקול אחר לכל דמות ובטונים משתנים (קראה מונוטונית פשוט לא עושה את זה לילדים).
אבל יש עוד דברים מעבר שאפשר לעשות כדי להפוך את הקריאה לחוויה של ממש. למזלי שני הילדים שלי מאוהבים בספרים. הילדה שלי דורשת שאני אקרא לה, כמה פעמים ביום. והשובבי הקטן (בן שנה וחצי) ניגש למדף הספרים שלו ומביא לי ספר אחר ספר, תוך כדי שהוא מצביע על הספה בסלון (עליה אנחנו קוראים ביחד את כל הספרים).
אז מה אני עושה כדי שהילדים יהנו מהקריאה? אני הופכת את הקריאה למשחק.
רציתי להדגים על הספר "קו -קו" של מיכל חזון. ספר מאוד מומלץ ששני הילדים שלי פשוט מטורפים עליו. לדעתי האישית זהו ספר חובה בכל בית עם פעוטות.
מראש מתנצלת על איכות התמונות, צולם ברגע האמת (קשה לתפוס את הפעוט בפעולה), וללא אור טבעי. אבל מה שחשוב זה הכוונה.
נתחיל.
כשם הספר, בכל חלון שאנחנו פותחים, אנחנו אומרים "קו-קו" לדמות שמתגלה לפנינו. קודם נשאל "מי מסתתר מתחת למגבת?" או "איפה הדובי? דובי! איפה אתה?". "קו-קו! הנה הדובי". בזמן שאני מקלחת את הילדים אני שרה להם שיר ילדים בנושא נקיון ואמבטיה, אז כשאנחנו רואים את הדובי בחדר האמבטיה אני שרה את אותו השיר בזמן קריאת הספר.
תמיד, אבל תמיד כשבספר שאני מקריאה לילדים יש דלת, אני אדפוק על הדלת "טוק טוק טוק". כמובן שגם הילד חוזר אחרי (חזרה על תנועות, העובדת על העיקרון של שירי משחק). הוא עושה את זה גם כשהוא מעיין בספרים לבדו ואני לא שם בשביל להדגים.
באחד מהעמודים בספר, חתולה ג'ינג'ית מסתתרת מאחורי כרית ירוקה. במקרה יש לנו חתולה דומה. בזמן הקריאה החבאתי אותה מתחת לכרית שעל הספה, וכשהגענו לעמוד הזה הראתי לליאם איפה מסתתרת החתולה שלנו. כמובן שהוא מאוד התלהב, שיחק איתה קצת, ובסוף המשחק החזיר אותה מתחת לכרית (כזה חמוד).
לא לשכוח להצביע על צבעים ולספור חפצים. אם יש מספרים או אותיות אני אציין גם אותם (לא בתוך הטקסט אלא על קוביות, מספר בית וכדומה). הנה דוגמה מהספר, אני סופרת כמה תפוחים ירוקים יש בצלחת.
תצביעו על הדבר אותו אתם סופרים, בקרוב מאוד הילד יצטרף לספירה עם האצבע גם כן.
אל תשכחו להתייחס לצורות הגאומטריות השונות שבציורים. אני מקיפה כל צורה עם האצבע ואומרת "עיגול", למשל. בדוגמה מהספר הקפתי את הביצה עם האצבע ואמרתי "אליפסה".
קחו את האצבע של הילד ותקיפו עם האצבע שלו את הצורה, ש"ירגיש" אותה. בהתחלה הוא יתנגד, לא צריך בכח. אחרי כמה פעמים (לא באותו היום), הילד כבר יעשה זאת לבד.
כמובן וכמובן (מאוד לא מקורי אבל תמיד נכון) כדאי להגיד את הקול שעושה כל חיה בספר.
תבקשו מהילד שיצביע על החיה הספציפית שהכרזתם. תשאלו איפה העיניים, איפה האף וכו'. השובבי שלי רק עכשיו התחיל להצביע על הדמויות בספר.
בעמוד האחרון של הספר הדובי הולך לישון, והוא מצויר עם עיניים סגורות. אנחנו נאחל לו לילה טוב, ונעשה "שששש...." ונצמיד את האצבע לשפתיים, ונדבר בלחש כדי לא להעיר את הדובי.
האם אתם מקריאים לילדים שלכם כל יום? האם הילדים שלכם אוהבים כשמקריאים להם?
ראיתם כבר את עמוד הפייסבוק שלי? מוזמנים לבקר ולבדוק את הטיפים היומיים שלא מופיעים בבלוג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח אם תשתפו מנסיונכן ותשאירו תגובה. כל התגובות מתקבלות בברכה.