אתמול
חגגו בעולם את יום האהבה, ולנטיין דיי. וגם אנחנו הצטרפנו לחגיגות. עבורי
כל חג הוא סוג של חוויה, סיבה למסיבה, וסתם סוג של השראה עבור פעילות
כייפית עם הילדים.
השנה
חגגנו את החג יומיים. ערב לפני החג עצמו החלטנו לאפות עוגיות בנושא. על
מנת להקנות להם את רוח החג, הוספנו לבצק צבע מאכל אדום (משהו שאני לא נוהגת
לעשות בדרך כלל, אבל החלטתי שפעם בשנה זה לא כזה נורא).
הילדים עזרו לי להכין את הבצק, וקרצו בעצמם את רב העוגיות.
נכון שזה נראה כמו בצק משחק?
אבל לא, זה באמת עוגיות, וגם מאוד טעימות עלי להוסיף.
ונעבור לחלק השני של הפעילות. כשהילדים הלכו לישון, הכנתי עבורם "חפש את המטמון" בנושא אהבה ולבבות.
בבוקר השארתי על השולחן קופסה זהובה, ובתוכה המכתב שמתחיל את "המשא" שלנו.
והנה
הפתק עם המשימה. אני מקריאה אותו לליה. מאחורי הפתק יש ציור של הספה שלנו,
זה הרמז הראשון. בפתק גם כתוב שברגע שהילדים ישלימו את כל המשימות, הם
יקבלו פרס.
ליה מצאה את המשימה הראשונה מתחת לספה. על הילדים לסדר את הלבבות הזהובים ליד כל המספר, לפי הכמות הנכונה.
ליאם צריך קצת עזרה בספירה.
אבל ליה מתמודדת עם המשימה בקלות ובמהירות.
חייבת תקריב של הלבבות האלה. כמו קריסטלים קטנים ומנצנצים, אפילו ליה התלהבה ואמרה "וואו!" כשראתה אותם.
הילדים
מקבלים פתק עם הרמז הבא. על הפתק מצויר שולחן, אז הילדים מוצאים מתחת
לשולחן קופסה שחורה עם לב אדום על המכסה. בפתק כתוב שבקופסא השחורה מסתתרים
חמישה לבבות מעץ, וברגע שהם ימצאו את כולם, הילדה עם הפרח תתן להם את הרמז
הבא.
והילדה עם הפרח מגלה להם את הרמז הבא.
שכל הזמן הזה היה מודבק על החלק הפנימי של המכסה.
לפני שעוברים למשימה הבאה, משחקים עוד קצת עם האורז.
המשימה הבאה מסתרת בין המקרר לארון המטבח. בתוך סלסילה קטנה המלאה בכל טוב.
ואם לדייק, בדבק, מסגרות מקרטון ולבבות מבד.
וטוש חותמת בצורת לב.
המשימה, לקשט את המסגרת ולתת במתנה למישהו שאוהבים.
הילדים מאוד נהנו להדביק על המסגרת את הלבבות שהיו בסלסילה, ואת שאר הלבבות שהם מצאו עד כה.
ליאם עובד מאוד קשה, לוחץ על מיכל הדבק, מדפיס לבבות עם חותמות, מדביק ומקשט. הוא ממש מרוצה מהתוצאה הסופית.
ומוכן!
חשוב
לציין שאני אף פעם לא מתערבת בתהליך היצירה של הילדים. לא דוחפת להם "עצות
מועילות" בסגנון תדביק פה, תצבע בצבע הזה, תגזור כאן. אחרת זה כבר לא
יצירה של הילדים, אלא שלי. אני כן עוזרת אם מבקשים ממני במפורש "אמא, תעזרי
לי". אם הם סתם מתעצבנים ומקטרים, אני לא מתערבת, מחכה שיפתרו את הבעיה
לבד. לא תמיד כשהילד מקטר הוא מבקש בכך עזרה, הוא סתם מוציא תסכול ממשהו
שלא מסתדר לו. לרב מה שיקרה זה: א' - הילד ימשיך לנסות שוב עד שיצא לו
(ואז, יש! הוא פתר את הבעיה), או ב' - הוא יקרא לעזרה להורה/אח/גננת. ואז
זה האות שלנו לבוא ולעזור, ולא דקה קודם.
טוב,
גלשתי קצת מהנושא העיקרי. ממשיכים בחפש את המטמון שלנו. הגענו כבר למשימה
האחרונה. בתור רמז מצויירת דלת. ומאחורי אחת הדלתות הדבקתי מעטפה אותה
עיצבתי יום קודם.
תשתדלו להדביק את המעטפה בגובה העיניים של הילד, אחרת בחיים לא ימצא אותה :)
בתוך המעטפה אותיות על רקע ורוד. ליה אמורה לסדר את האותיות כך שתווצר המילה LOVE.
מכיוון
שליאם עדיין לא מכיר את האותיות, עבורו הייתה משימה אחרת. אחרי שליה סידרה
את האותיות בסדר הנכון, ליאם אמור להניח מעל כל אות, את האות הזהה מפאזל
אותיות מעץ. עלי לציין שהוא עשה עבודה מצוינת!
ולסיום, אחרי השלמת כל המשימות, מגיע העת של מציאת המטמון.
קופסה קטנה עם מתנות קטנות לכל אחד.
הילדים כל כך נהנו שאני מתכוונת להפוך את כל העניין למסורת משפחתית.
ואתם חגגתם את החג השנה?
מזמינה אתכם לעמוד הפייסבוק שלי, לעולם היצירה עם פעוטות וילדים. שם ניצור, נשחק ונשלב את שניהם יחד.
